אריה נולד ב-1946, להורים ניצולי השואה. יחד איתם עבר דרך ייסורים ארוכה, מלאת סכנות וסבל, שהייה של שנתיים במחנה פליטים, עד הגיעם לישראל בשנת 1949. בטבעון העביר בנעימים, עם חבריו וידידיו הרבים, את שנות ילדותו ונעוריו. בגיל 18 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון חיל שבו שירת גם בשירות המילואים. במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים לחם ברמת הגולן, ביחידת השרמנים של חיל השריון. בהיותו בן 25, בשנת 1971, נשא לאשה את רבקה, חברתו, ובתום אותה שנה חיבק את בנו בכורו, מאיר. אריה נפל במלחמת יום הכיפורים, ביום ה 16 באוקטובר 1973, בקרב הבלימה באזור תל מסחרה, במובלעת הדרומית של רמת הגולן.

לדמותו: אריה ניחן תמיד בכושר שכנוע, ביוזמה ובכושר החלטה, אשר השפיעו רבות על כושר המנהיגות שבו ושאיפתו לעצמאות בכל התחומים. תמיד עזר לחבריו הרבים, היה משרה אווירה נינוחה ועליזה בחוש ההומור שלו, היה מאוד נעים בחברתו, ועל כן כל כך חסר הוא לנו. מאידך, לא היה גלוי ברגשותיו, לא אהב התחנפות ושנא מאוד צביעות. את רגישותו הרבה הביע באהבתו לתחביבו בשטח האומנות: תמונות מעץ פורניר וריקועי נחושת.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: אריה ז"ל היה אהוב על חבריו, ומצב רוחו, המרומם תמיד, סייע לכולנו להסתגל למצבים קשים. היטה שכם לכל משימה, וללא אומר ודברים ביצע את שהוטל עליו. הוא נפל לאחר שהתנדב למלא את מקומו של חבר פצוע.