גדי, בן מינק ושמעון נולד בקיבוץ גברעם, ושם מן הפעוטון ועד לסיום ביה"ס התיכון האזורי "שער הנגב", היה לאיש. אהב מאוד את הקיבוץ והיה מעורה בו בעבודה בכל הענפים ובהדרכה. כשעברו ההורים לקרית טבעון, סירב להצטרף ונשאר בקיבוץ, אך היה נאמן וקשור למשפחתו אותה ביקר מדי חודש. כל ביקור הביא אושר ושמחה לכולם. מסביר פנים, מחייך, אוהב לשיר ולרקוד – ואוהב את כולם, חברים, ילדים, תינוקות ובעלי חיים – כזה היה, וחבריו במשק אמרו: "גדי לא התפלסף על מהות חיי הקיבוץ, הוא חי אותם במלואם. בעל אישיות נהדרת, וכמדריך – הוא שהחדיר אהבה למשק, לעבודה, ללימודים". גדי גויס לצה"ל, בראשית נובמבר 1968, לחיל השריון. היה בקורס למקצועות הטנק, בקורס לנהגי טנקים ובקורס מפקדי טנקים.

סיפרו חבריו ליחידה: ידענו שעומד לפנינו מפקד היודע את תפקידו, יודע לחייך כשצריך, ויחד עם זאת – להחמיר. גדי שמר על קור רוח, והמ"פ ידע, כי בכל מבצע מיוחד – על גדי אפשר לסמוך. עם סיום שירותו בצה"ל חזר למשק ולמוסך שלו, והתמסר לפעולות חברתיות ולטיולים במרחבי הארץ. הספיק לטייל באירופה, ובשובו קיווה ללמוד ב"מדרשת רופין", אליה נרשם. במלחמת יום הכיפורים שירת בחזית הדרום. יחידתו השתתפה בקרבות הבלימה ובקרבות הקשים נגד הארמיה השנייה באזור "החווה הסינית". לאחר שהיחידה חצתה את התעלה ועברה לגדה המערבית, נצטוותה לכבוש את איסמעיליה. בדרך לעיר היו הטנקים צריכים לעבור על גשר, שהיה בעל חשיבות אסטרטגית גדולה. את הגשר היה הכרח לכבוש, כי בלעדיו הייתה הדרך אל העיר חסומה. בקרב על כיבוש הגשר נפגע הטנק, בו היה גדי טען קשר. גדי נפל. השאיר אחריו הורים ואחות.