מוטי, מרדכי בן רבקה ואהרון, נולד ביום ט"ז בניסן תשי"ד, 19.4.1954, בקרית טבעון. למד בבי"ס "דגניות" ובביה"ס התיכון ע"ש גרינברג. למד בחריצות וברצינות – תכונות שאפיינו אותו, וסיים בהצלחה. היה נער סקרן לכל המתרחש סביבו ושלח ידו בעיסוקים רבים בציור, עבודות עץ, מתכת וחשמל. תכנן ובנה דגמי טיסנים ממונעים. היה שמח בחלקו וחיוך תמידי היה נסוך על פניו. מוטי התגייס לצה"ל באוגוסט 1972, והוצב בחיל השריון. לאחר הטירונות וקורס למקצועות הטנק המשיך ועבר קורס מפקדי טנקים "פאטון". זכה להישגים מרשימים בקורסים. מדריכיו זוכרים אותו כתלמיד חרוץ ומהיר תפיסה, שהשתלט בקלות על מערכותיו המורכבות של הטנק, וביצע באחריות, במהירות ובדייקנות את המוטל עליו. מאחר שמוטי אהב, עוד בילדותו ובנעוריו, לעסוק בכלים מורכבים, הייתה אהבתו לטנק שלו מובנת מאליה. הוא אהב את הכלי הענק הזה על תחכומו ועוצמתו, ונהנה מההתעסקות בו. מה שהיה לאחרים גזרה ועונש – היה עבורו תענוג. הוא הרבה להיות בסככת הטנקים, בודק, מטפל ומטפח כלים. מוטי היה מוכן תמיד לעזור לחבר, שהתקשה בלימודים, והיה ראשון המתנדבים לכל עבודה קשה. בזכות אופיו הנוח והחברתי, לא היססו לשתפו בבעיותיהם ובחלומותיהם. מוטי היה בן מסור ונאמן למשפחתו, זכר לכתוב ולטלפן בכל הזדמנות, כדי שלא ידאגו, ובייחוד במלחמת יום הכיפורים. המלחמה פרצה, בדיוק כאשר עמד לסיים את קורס המט"קים. יחד עם חניכי בית הספר לשריון השתתף בקרבות הבלימה בסיני כמפקד טנק ה"פאטון". כשעבר בשדה מוקשים, סמוך ל"חווה הסינית", בדרכו לחלץ אנשי צוות טנק אחר שנפגע, נפגע גם הטנק שלו פגיעה ישירה. היה זה ביום "שמחת תורה", בקרבות פריצת הנתיב לצליחת תעלת סואץ. השאיר אחריו הורים, שני אחים, שלום ואברהם, אחות מרים וחלל של זיכרונות וגעגועים.