בן שנתיים הגיע עם משפחתו לטבעון, בה גדל והתחנך. אהוב ומקובל על חבריו, מוריו ומקרין נועם הליכות. סיים את לימודיו בהצטיינות ב"בסמת" בחיפה, במגמת מכונות - היה דייקן והקפיד על שלמות העבודה. עבד בשקט, בשלוה ושימש אחר כך לדוגמה ומופת לחניכיו. התגייס לצה"ל והוצב במוסך ההליקופטרים. מפקדיו הבחינו באחריות, במסירות ובהלכות הנועם שבו, ומינוהו כמש"ק תורנויות. מפקדו סיכם את תפקידו של גיל בקצרה: "לא היה לפני גיל, ועדיין אין אחריו, אדם, שהסתדר בצורה כל כך יפה עם התפקיד". אחר כך פתאום חלה. גם בביה"ח היה סמל ודוגמה למאבק במחלה הקשה. רצון החיים היה עז. הוא נלחם בשקט, ובתקווה שיתגבר ויבריא. מפקדיו וחבריו גילו מסירות והתעניינות וכך חברתו, לאה, שסעדה אותו כל אותה תקופה קשה. גיל היה אסיר תודה – ובעיקר לחיל האוויר, שאפשר לו עד יומו האחרון להישאר שייך לחיל – בו היה גאה. ביום ט"ו בכסלו תשמ"ג 30.11.1982 נפטר, והובא למנוחת עולמים בקריית-טבעון.