עמיר, בנם בכורם של שושנה ויוסף, נולד בקיבוץ שמיר. הוא גדל כילד חמד, נער מסביר פנים וכאחד מבני קבוצת "סלע" – חבורה שובבנית, במוסד החינוכי "עיינות" בעמק החולה. כשבגר, השתלב בלימודים ובעבודה. משחר נעוריו גילה נטייה מיוחדת למוסיקה. כלי מוסיקלי ראשון שלו היה החליל. בהמשך שימשו אותו המנדולינה, הכינור, האקורדיון. לבסוף התמכר לגיטרה, שליוותה אותו לאורך כל הדרך – עד יום נופלו במלחמת לבנון.

רגש מיוחד גילה עמיר כלפי בעלי חיים. בצעירותו הצטרף לענף הבקר, ועבדבו כל זמן היותו בקיבוץ. בהגיע תור גיוסו לצה"ל ביקש להתגייס לסיירת "גולני". הוא עבר בהצלחה את שלבי האימון המפרך. בתום תקופת הטירונות השתתף בקרב נוקייב, במזרחה של הכינרת, ובקרב זה נפצע. לאחר שסיים קורס קצינים, הופקד על יחידת חבלה ב"גולני". עמיר השתתף בכל מערכות ישראל: במלחמת"קדש", בששת הימים, במלחמת ההתשה ובמלחמת יום-הכיפורים. מ"גולני" הועבר לחיל ההנדסה ונתבקש להחליף את מפקד הפלוגה, שיצא אז להשתלמות בארצות הברית. עמיר התייצב בראש הפלוגה בצאתה למלחמת לבנון – מלחמה ממנה לא חזר. הניח רעיה, רחל גלילי, ושלושה ילדים: גיורא, איילת ובועז.

לדמותו - רס"ן יורם גורדון: "עמיר היה אדם מיוחד, שאין פוגשים כמותו לעתים קרובות. למרות שהיה סגור ומופנם ידע לקרב ולהתיידד. ברגע שהגעת אליו היה נקשר אליך ונפתח. היה איש שיחה להתרועע. איני זוכר אפילו מקרה אחד שהתאמץ להרים קול כקצין. הכול נעשה בצורה שקטה, עניינית. תמיד עם חיוך סלחני. תמיד גילה הבנה לבעיותיהם האישיות והמשפחתיות של פיקודיו... ב-11 ביולי 1983 בצהרי היום, הגיע עמיר לבסיס שבו שהיתי בגליל. הוא פנה אלי וביקש ממני להצטרף לפלוגה בקרעון. "אני צריך אותך כאחראי על חדר המבצעים. יש הרבה בעיות של תיאומים המחייבים אחראי במקום..."

הג'יפ המוביל של השיירה היה שייך לפלוגת ההנדסה, בפיקודו של עמיר. עמיר הצטרף למשאית הספארי. מיד עם צאת השיירה אירע פיצוץ רב עוצמה. עמיר לא הספיק להגיד דבר. הזעקתי מיד את החובש וביקשתיו לטפל בעמיר. כל המאמצים עלו בתוהו... עמיר הגן עלי בגופו. זכיתי בחיים. לעד אזכור את אחי לנשק".