אילן נולד ב-12.12.1984, אח לאלון, אלה ואייל.

מגיל ארבעה חודשים סבל מאסטמה, שנמשכה בחריפות במשך למעלה משנה. כבר בגן חובה בלטו חוכמתו והחשיבה המתמטית, ובזמן שהילדים שיחקו בחצר אילן נהג בעיקר לספור כל דבר ולעשות חישובים.

גם בשנותיו הראשונות בבית הספר "רימונים" היה ילד בכיין, אך עם זאת חכם, אהוב ורגיש.

כשהיה כמעט בן 7 נולד אייל. אילן קיבל אותו בחום ובשמחה.

עם הזמן אילן גדל והתחזק, האסטמה כמעט נעלמה והוא הפך לילד פעיל, שחקן כדורסל, תלמיד מצטיין וחבר מסור. אהב לקרוא, לשחק במחשב, לשמוע מוסיקה – והכול לבד בחדרו, בשקט.

בעקבות אלון נעשה אוהד "שרוף" של "הפועל ת"א". הקפיד לנסוע למשחקים ושם היה אילן שונה לחלוטין: לבוש חולצה אדומה של "הפועל" היה עומד ביציע, צועק ומשתולל.

בשלב מסוים אילן החליט, בינו לבין עצמו, שהוא יהיה קרבי בצבא – למרות המגבלות, ואכן קיבל פרופיל 97. שמחתו הייתה גדולה.

הוא התחיל להתאמן לקראת הצבא, בשאיפה להגיע ליחידה מובחרת. לאכזבתו הגיע לצנחנים לגדוד 101. אילן עבר תקופה מאוד קשה עד שלבסוף השלים עם היותו בגדוד 101, ומרגע זה הפך להיות לוחם למופת, חייל ומפקד המהווה דוגמא.

אילן סיים כמצטיין מחלקתי ומהר מאוד נשלח לקורס מ"כים, סיים בהצלחה וחזר להיות מ"כ בגדוד. בדרכו האופיינית השקיע את כולו בתפקיד וסחף אתו את חייליו. בהמשך נשלח לקורס קצינים, חזר לגדוד וקיבל תפקיד מ"מ של בני ישיבות - תפקיד קשה ומורכב. אילן התכונן לתפקיד והעמיק ללמוד על ישיבות ההסדר.

לאחר פרק זמן החיילים הכירו אותו ולמדו להעריך אותו. זאת הייתה תקופה שאילן השקיע את כל כולו בצבא. כשהיה בא לחופשה, היה יוצא לרכב על סוסתו – תמיד לבד, בשקט, כדי להירגע ולהתחיל שבוע, שבו שוב – הוא פותר בעיות לחיילים, עוזר ומתעניין.

עם סיום ההדרכה של בני הישיבות אילן מקבל תפקיד של מפקד מחלקה ביחידת הסיור של הפלחו"ד – בגדוד 101.

לאחר תקופה קצרה פורצת מלחמת לבנון השנייה. אילן פיקד על המחלקה בקרבות הקשים במארון א-ראס ובבינת ג'בל, באומץ רב ובתושייה רבה.

את הקרב בעייטה-א-שעב הוא כבר לא שרד. לאחר שכל הלילה הוביל את חייליו לעבר הבית שבו התבצרו, קם אילן לבדוק שכל חייליו מוגנים, ואז פגע בו טיל והרג אותו. וכך, בדרכו הכל כך אופיינית – בשמירה על חייליו – נהרג אילן.

אילן השאיר אחריו משפחה אוהבת, כואבת, מתגעגעת וגאה בו כל כך...