נולד בביה"ח עפולה, כבן רביעי למשפחתנו בת ששת הילדים. נולד בפורים. עכשיו אנו קושרים את מזגו הטוב והעליז וחיוכו הנצחי בתאריך לידתו בפורים. קיבל את חינוכו בקרית טבעון וסיים בביה"ס התיכון המקומי. "שובב חמוד" כינו אותו מחנכיו, קשה לכעוס על מעשי הקונדס – החיוך שלו מזמין ויתור על הכעס. אודי אהב את הפעילות בתנועת הנוער העובד, גם בתור חניך, ואח"כ בתור מדריך היה שייך לקבוצה שאמורה להגשים בקיבוץ "האון".

אודי אהב את הטבע, לטייל בו, לחיות בו, תמיד שכנע אותנו להסכים לכל טיול, אמר שאין סכנות. לחבריו היה ברור שהמסלול בטוח והטיול יוצא לפועל, והיו טיולים - אם טיול אופניים לאילת לטיול על הסיפון ליוון, קורס סנפלינג במצוקי דרגות, טיולים לסיני ולדרום ונסיעה לאירופה – לבד. מכל טיול, מכל הרפתקה, תמיד היה צלצול הטלפון, חטוף ומרגיע: "אצלי הכול בסדר, אל תדאגו אני נהנה, הכול נהדר, לא קשה". אף פעם לא היה קשה, תמיד שאל על הבית – מה חדש? היה קשור לכל פינה בבית ובגינה, ידו בכל, שמח עם כל חידוש. אודי היה חבר ורע. מצא שפה משותפת עם כל אדם בכל גיל. ידע ליצור ידידות יפה וכנה ומוכן לעזור לזולת. כשחזר מאימונים קשים ומפרכים בטירונות, בקורס מ"כים בשייטת, אף פעם לא התאונן, לא רטן ולא התחרט על שהלך ליחידה קשה ומובחרת. היה גאה שהצליח בכל המשימות. מפקדיו כתבו לנו: "...במהלך הקורס התגלה אהוד כדמות חברתית מרכזית, בעל חוש הומור, בצד התייחסות רצינית ורמת ביצוע גבוהה, אותה הפגין תוך ויתור על נוחות אישית ונחרצות לביצוע כל האימונים והמשימות שנדרשו. לאורך כל הדרך היה מקובל ואהוד על חבריו. השייטת איבד האדם ולוחם שבדרך, שמפקדיו ניבאו כי יהיה מהטובים שבלוחמים."

אחיו כתבו בדברי ההספד: "בכל תמונה באלבום התמונות אתה מחייך, ומי שלצידך – צוחק, היום כולנו בוכים...". שכנו כתב: "אלוהים, איפה הצדק, כי הרי אם היה כזה לא היה מדלל את השורות ועוקר את היפים והטובים שבשתילים. "אהוד היה אחד מאותם שתילים מובחרים...