בן עזרא ואסתר. נולד בבגדד שבעיראק, בן חצי שנה היה נסים, כשעלה ארצה עם הוריו. המשפחה הושבה במעברת קרית עמל, ולמרות תנאי החיים הקשים שבמקום, היה חינוכו של נסים מושתת על ערכים של הגינות וטוהר ובעיקר על ערכה של המשפחה בחיי האדם. בבית-הספר היסודי, "קרית עמל" היה שקדן וחרוץ, ונטל חלק פעיל בחיי החברה ובתנועת הנוער העובד והלומד שבמקום. את לימודיו בבית הספר התיכון המקצועי, "נשר", סיים בהצטיינות, בייחוד במקצוע השרטוט. נסים אהב גם ספורט והיה חבר בנבחרת הכדור סל של קבוצתו בקיבוץ משמר דוד, בו עשה קרוב לשלוש שנים. הוא היה פעיל גם בפעילויות החוג לתיאטרון בקיבוצו ובקרית טבעון, וכן היה חובב טבע וטיולים. אולם יותר מכל אהב נסים את הצניחה, והיה חבר בנבחרת בית הספר לצניחה וחבר במועדון לצניחה חופשית. הצניחה הייתה אצלו חלום מילדות. הוא גם "התאמן" בצניחה ב"אומגה" שהתקין עם חבריו. הצניחה תפסה מקום נכבד מאוד בעולמו של נסים. בחודש יולי 1968 גויס לצה"ל. את תחילת דרכו בצבא עשה במסגרת גרעין נח"ל, ואחר כך הועבר לחיל הרגלים והשתלם בקורס מש"קי מרגמות ובקורס צניחה. בשנת 1970 נשלח לקורס מדריכי צניחה, ולאחר שסיימו בהצלחה מרובה החל לעסוק בהדרכה ובהכשרתם של החיילים בבית-הספר לצניחה. נסים היה מדריך למופת. מסירותו לתפקיד לא ידעה גבול. אהבתו לצניחה, שהייתה אהבת חייו, היא שעמדה מאחורי העבודה הנפלאה שעשה כמדריך. הוא לא חסך מאמצים, השקיע את מלוא יכולתו ומרצו כדי ללמד ולהקים דור חדש וצעיר של מדריכים.

עם תום שירותו חזר אל חבריו בקיבוץ משמר דוד. הוא נשא אישה, ולאחר לבטים רבים החליטו השניים לעזוב את הקיבוץ ועברו לגור בחדרה, שם נולד בנם. כעבור זמן מה עקרו לקרית טבעון. כל אותה עת לא נטש נסים את נושא הצניחה. באישור מפקדיו נהג לבוא לבית הספר לצניחה ולצנוח להנאתו. במסגרת שירותו במילואים השתתף במלחמת יום הכיפורים. נסים התקשה להשתלב בחיי העיר ויחד עם רעייתו הגיע למסקנה, כי מקומו יימצא לו בצבא הקבע. המשפחה עקרה לראשון לציון ונסים חזר לעיסוקו האהוב – מדריך צניחה בצה"ל. נסים נפל בעת מילוי תפקידו במרכז הארץ, והובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבקרית טבעון. הניח אישה, בן, הורים, אחיות ואח. אחרי נפילתו הועלה לדרגת רס"ר. משפחתו הנציחה את זכרו בפרוכת ובלוח זיכרון שתרמה לבית כנסת בשכונת "קטמונים" בירושלים.