בן זליג ורחל. נולד בטבריה, למשפחת אנשי-אדמה מבני העלייה השנייה. משסיים את בית הספר העממי בטבריה, השתלם כמכונאי ועבד במוסך ובו בזמן הרבה גם לקרוא וללמוד. היה בין מארגני ה"הגנה" בטבריה. אחרי תום ארבע שנות עבודתו במוסך, נתקבל כהגאי בסירת המוטור של המשטרה האנגלית. בשירות זה עשה כשנתיים, אך פרש ממנו עם גבור המאורעות בשנות תרצ"ו-תרצ"ט. במאורעות אלה נתמנה כקצין להגנת הכנרת וטבריה. כל ימיו שאף לקנות דעת, ולאחר שעבר מטעם ה"הגנה", לפי בקשתו, לירושלים – למד באוניברסיטה העברית כתלמיד של אמן המניין. היה לומד בימים ושומר בלילות. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, התגייס לצבא ובמשך חודש שירות עלה לדרגת קצין. יצא עם ראשוני הבריגדה העברית לאירופה, השתתף בקרבות נגד הגרמנים ונפל בשבי. כל 4 שנות שביו הרבה לקרוא וללמוד. עם תום המלחמה נשלח לנופש קצר לאנגליה, שם התקשר עם בתו של רופא יהודי אנגלי נודע, הד"ר ויגודר, ושניהם באו ארצה בתחילת שנת 1946. עם שובו לארץ החל מיד ללמוד בטכניון העברי בחיפה, וטרם הספיק לגמור את חוק לימודיו נקרא שוב לדגל, עם פרוץ מלחמת השחרור.

השתתף בפיקוד בהגנת חיפה ובקרבות על משמר-העמק, טנטורה, ג'נין, צמח, משמר הירדן ועוד. היה אדם רציני, מכונס בתוך עצמו וחביב על כל פקודיו ומיודעיו.

"בית קטן ברח' אלונים בטבעון, בשנת 1948. שני חדרים ומטבחון, משפחה צעירה, אם, אב ותינוק צוחקים ומשתובבים. נתן, גבוה משכמו ומעלה, תכול עיניים ומסביר פנים, ואשתו הצעירה, תמר, אפופת ניחוח ועדינות אנגלית רכונים על תינוקם, יריב. האהבה מרפדת את הקן, התקוות – נברשות מאירות. אחרי שנות המלחמה העולמית השבי והאימה – הנה יבנו את חייהם. הלימודים בטכניון יפתחו מסלול ליצירה חדשה.

מלחמת השחרור קראה לבניה. נתן, אחד מן הטובים שבהם. ליד מנרה שבגליל, נפל. על התל, בבית הקברות הצבאי במורד הגבעה, כרעה אשתו הצעירה, תמר, מבקשת להתמזג עם העפר שכיסה על כל חייה. נתן לא היה עוד."

נפל ליד מנרה. הניח אחריו אישה וילד. חותנו במנצ'סטר תרם לזכרו סכום ניכר כסטיפנדיה לתלמידים מוכשרים מחוסרי אמצעים.