לירן, בן בכור לאלי ורחל לוין, אח ליוהד, כרמית וטליה. נולד בקרית טבעון באביב, חג הפסח, י"ח בניסן תשל"ח.

לירן גדל ולמד בבית הספר "נרקיסים" ובחטיבת הביניים "אורט גרינברג". סיים הנדסאי אלקטרוניקה ומחשבים בביה"ס הטכני של חיל האוויר, המשיך שירותו כטכנאי ב"מאמן" של חיל האוויר, שם ביצע את תפקידיו במסירות ובמקצועיות. תוך זמן קצר מונה לתפקיד ראש צוות ושימש גם כחונך לחיילים חדשים ביחידה. כפי שסיפר עליו מפקד הטייסת, היה לירן מהטובים שבחיילי הטייסת: נעים הליכות, שקט, עניו, מקצוען בתחומו ונחבא אל הכלים. לא לעצמו ביקש, אלא לחבריו. לאחיו ולאחיותיו, וכל גאוותו הייתה על הישגיהם. ביטל בצניעות כל מחמאה על עבודתו.

חברים שהצליחו לפרוץ את מחסום ביישנותו של לירן גילו אישיות מדהימה, מלאת קסם ומסירות, שילוב של תלמיד חכם ומעמיק, גאון מחשבים; עם טוב לב ושלוה פנימית האופייניים רק לו, המאפשרים בניית מערכות יחסים חבריות מלאות שותפות, הערכה ואהבה.

לירן חלם וכיוון שאיפותיו להתפתחות בתחום המחשבים, שהיה לתחום התעניינותו בלימודים וכמקצוע לעתיד. יחד עם זה אהב משחקי כדורגל וכדורסל, עסק בצילום ועריכת סרטוני וידיאו, שנשארו אחריו, קיפולי נייר (אוריגמי) וציורי קומיקס נפלאים. אהב סרטים ומוסיקה ושילב את אהבתו זו בעבודת המחשב שלו. תמיד עשה הכול ביסודיות, חקרנות, מסירות ובשלמות. לא היו "קיצורי דרך".

זכות גדולה נפלה בחלקנו להיות אחיו והוריו של לירן, "האח שאהבנו לאהוב", אשר היה לב המשפחה; החבר הטוב שיודע תמיד מה לומר, המפשר בין הניצים, המדריך הרוחני שלנו.

לירן השאיר לנו חוויות וזיכרונות שילוו אותנו כל חיינו.

לירן נהרג כתוצאה מתאונת נשק, במהלך שמירה על הישוב, טל מנשה, בי"א בתמוז תשנ"ז. מילים לא יוכלו לתאר את תחושת הכאב, הגעגוע וההחמצה הגדולה שאנו מרגישים בכל יום שעובר, מאז שהלך מאתנו.

אתה בליבנו לעד