נתי שלנו נולדה בחודש מאי בקרית טבעון. בטבע היה כבר האביב בפריחתו ולנו נולד פרח, אחרי שני בנים, איזו שמחה בלב, איזה אושר. אך האושר היה קצר - רק 18.5 שנים. המוות חיכה מאחורי הפינה... נתי גדלה בקרית טבעון במסלול רגיל של ילדות: גנון, גן, בי"ס יסודי ובי"ס תיכון בקריה. ענת הייתה נערה מיוחדת תמיד בולטת בשטח, חייכנית וטובת לב מאין כמוה, והקרינה על הסובבים סביבה מעצמה. תמיד מוכנה לעזור והמילה "אינני יכולה" לא הייתה שגורה בפיה. הייתה בת מסורה מאין כמוה למשפחתה. מילדותה אהבת חייה היו כמעט כל ענפי הספורט, היא בלטה בכישרונותיה אלו ובנתוניה הטבעיים, ועד גיוסה לצה"ל הספיקה ענת לצבור עשרות תעודות הצטיינות במקומות ראשונים בתחרויות ספורט שונות. במיוחד הצטיינה בכל ענפי השחייה, ואתלטיקה קלה. אהבת נפשה היה הים. השחייה, הקפיצות מהמקפצות הגבוהות בבריכות. לא ידעה מה זה פחד ונהנתה מכל ספורט שעשתה. ענת הייתה יפת תואר ויפת נפש, עדינה ומאוד רגישה לזולת, רגישה לאסתטיקה וליופי ולטבעון בכלל. כן רקדה, בנוסף לכל, בחוגי מחול ארובי וג'ז. כמו כן סיימה בהצלחה קורס אימון מרוכז בבסיס גדנ"ע, קורס מד"צים וכן קורס לשיט בקייקים באוהלו. שאיפתה בצבא הייתה להיות מדריכת ספורט.

לאחר השחרור מצה"ל היה בדעתה ללמוד הוראת החינוך הגופני במכללת וינגייט. ענת ציפתה לגיוסה לצה"ל בכיליון עיניים, אך נתי הספיקה לשרת רק כשלושה חודשים בלבד.

כל כך הרבה תוכניות לעתיד: צבא, לימודים, טיולים, הכרת עולם ומלואו, נישואין וילדים בעתיד, והכל נגדע לפתע. ענת נרצחה בנסיבות טרגיות, בבוקר ה-30.1.85, בדרכה לבסיסה, בעת שהמתינה להסעה הצבאית בתחנת ההסעה לחיילים בצומת קרית טבעון - והיא בת 18.5 בלבד. הו אלוהים! מדוע נתת ידך בקטיפת פרח זה, שאך החל בפריחתו?!