בן יוליוס וקרולין. נולד בפרנקפורט ע"נ מיין בגרמניה. אביו היה דוקטור למשפטים וציוני נלהב. בשנת 1933, כשעלה היטלר לשלטון, נאלצה המשפחה להימלט מגרמניה, עברה לצרפת והתיישבה בשטרסבורג. זמן קצר לפני שחרור צרפת נהרג האב על ידי הגרמנים. אפרים למד לימודים יסודיים בבית ספר בצרפת. כשהיה בן עשר בלבד הצטרף עם משפחתו לתנועת המחתרת MAQUIS. לאחר מלחמת העולם השנייה עלה אפרים ארצה באחת האוניות של עלייה ב' ממרסיי. בארץ נעצר עם יתר העולים והובא למחנה עתלית. הוא שוחרר מן המחנה על ידי ה"הגנה", הצטרף לחברת הנוער בקיבוץ דפנה ומשם, למרות גילו הצעיר, התגייס לפלמ"ח. בפלמ"ח לחם בקרבות הגליל העליון, בצפת ובנגב. בראשית פברואר 1948, גויס לצה"ל. אימו כתבה מכתב ארצה ושאלה, אם בגיל כה צעיר חייב נער לשרת בצבא. המכתב הגיע, כשאפרים היה בקורס מפקדי כיתות. בעקבות מכתב זה הועבר אפרים לבית הספר הטכני של חיל ה אוויר, ובראשית יולי 1949 הצטרף לצבא הקבע. בחיל האוויר עלה בסולם הדרגות מדרגת "אוויראי" (טוראי) עד דרגת סגן אלוף. את הקורסים בהם השתתף סיים בציונים גבוהים ואת קורס הקצינים גמר כחניך מצטיין. אפרים מילא בחיל תפקידים רבים וחשובים: מדריך בבית הספר הטכני של חיל ה אוויר, קצין אחזקת מטוסים – חבר במשלחת הרכש של משרד הביטחון בצרפת. הוא מילא את כל תפקידיו בהתמדה ובמסירות בלתי רגילה. הוא ידע תמיד לקשור קשרי חברות ואחווה עם כל אדם. אמנם לא היה בעל השכלה פורמלית גבוהה, אך היה בעל ידיעות רבות, כי השכיל להרחיב אופקים ולהעמיק ידע מתוך קריאה והתעניינות בתחומים רבים. הוא ידע להסתגל בנקל למצבים קשים, ולמצוא פתרון לבעיות חדשות. בשנת 1955 נסע אפרים כחבר במשלחת הראשונה של חיל האוויר הישראלי לצרפת. זו הייתה תקופת מעבר בחיל האוויר הישראלי, שהחליף ציוד מיושן בציוד מודרני. לאפרים הייתה יד בכל המבצעים והניסיונות, שנעשו אז בשטח הטיס. בזכות תכונותיו המצוינות וידיעת השפה הצרפתית היה מועמד טבעי למשלחת הרכש בצרפת. כחבר במשלחת מילא תפקיד חשוב והודות לכשרונו, למסירותו ליזמתו ולחוש האחריות שלו נעשו דברים רבים וחשובים. הוא הכיר את רעייתו, כששניהם שירתו בחיל ה אוויר. ברבות השנים נולדו להם בן ובת.

נפל בעת מילוי תפקידו בשווייץ, ועמו נהרגו אשתו ושני ילדיו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בטבעון.