רון (רוני), בן פנינה ונעם, נולד בחיפה. למד בבית הספר היסודי "קרית עמל", בקרית טבעון. כשיצא אביו לניגריה המזרחית, מטעם חברת "מקורות", למד בבית הספר הישראלי שם. כאשר שבה המשפחה ארצה, סיים את לימודיו בבית הספר "קרית עמל" והמשיך בבית הספר התיכון בקרית טבעון. הוא סיים את לימודיו במגמה הריאלית. רון היה נער שקט ומסוגר. בבית הספר שקד על לימודיו, הגיע להישגים נאים והיה חביב על מוריו. יחד עם בני כיתתו הצטרף ל"נוער העובד" ואהב להשתתף בפעולות, במחנות ובטיולים. באותו זמן עסק בשחייה, במסגרת "הפועל", הצליח יפה וזכה בהישגים נאים בתחרויות. מאוחר יותר נכבש על ידי משחק הכדור סל, הענף שעסק בו עד גיוסו לצה"ל. רון היה בכושר גופני מצוין, גובהו היה 1.95 מ', ובזכות אלה היה שחקן מצליח. רוני הצטיין בחוש הומור ולכן נעים היה להיות בחברתו. הוא נהנה מהומור של אחרים ותרם מן ההומור שלו, שהיה דק ומוסתר, כמעט רמז בלבד – אבל מלא טעם. בחודשים שקדמו למועד גיוסו רץ יום יום קילומטרים רבים, כדי לשפר את כושרו הגופני ולהגדיל את סיכוייו להתקבל לחיל קרבי. רון גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1970, והוצב בחיל התותחנים. לאחר הטירונות שירת זמן מה בסיני ואחרי כן נשלח לקורס מ"כים ולקורס קצינים. את קורס המ"כים גמר כחניך מצטיין, וגם בקורס הקצינים היה קרוב לכך. רון שירת כקצין בגדוד מרגמות מתנייעות ברמת הגולן, השתתף כקצין תצפית קדמי במספר פשיטות על בסיסי מחבלים בלבנון והגיע לתפקיד מפקד סוללה. מעולם לא התלונן על קשיים, לא רטן ולא נאנח – לא בבית ולא בין חברים. גם בשעות מצוקה ובתנאים פיזיים קשים, עשה את המוטל עליו ללא דופי, מתוך הרגשת חובה ואחריות. רק פיו המהודק ושרירי פניו העידו על מאמציו. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, נמצא רון עם יחידתו ברמת הגולן. הוא נכנס מיד לפעילות מאומצת, בסיוע לבלימת הפלישה של הכוח הסורי. מפקדו אומר, כי העובדה שרון הוא שדאג לתפעולה של סוללת התותחים במוצב, נסכה בו ביטחון. למחרת הצטרף כקצין קישור ארטילרי לכוח, שנע לעבר מוצב החרמון. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), עלה הכוח על מארב של חיילים סוריים. רון הפעיל את מכשיר הקשר, כדי לתאם סיוע ארטילרי, עד שנפל. רון הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקרית טבעון. הוא השאיר אחריו אם, אב ואח. דרגת סרן הוענקה לו לאחר מותו.