יעקב, בנם בכורם של חתון ויוסף, נולד בבגדד שבעירק. המשפחה עלתה ארצה בשנת תשי"א. משהגיע ארצה, והוא ילד בן עשר, החל ללמוד בכתה ד' בבית הספר במעברת טבעון. מקץ שלוש שנים נשלח למוסד החינוכי בשער העמקים, ושם סיים את לימודיו היסודיים והעל יסודיים. הוא הסתגל בלא קושי לחיים בארץ. חבריו במוסד החינוכי הוקירו את חריצותו ואת הגינותו. נער ישר היה ונאבק למען הגשמתו של כל דבר, שנראה צודק בעיניו. הוא היה חבר בתנועת הנוער "השומר הצעיר", השתתף במסעות ובטיולים, שערכו חבריו, וגם נטל חלק במסיבות ובחגיגות שארגנו. חובב ספורט היה, שיחק בכדורסל ובכדורעף, אהב לשחות בים ובברכה, והיה חבר בקבוצת "הפועל" קרית טבעון. לימים עסק גם בהדרכת ספורטאים צעירים, ונודע כמאמן מסור של קבוצת כדורסל. בני משפחתו מספרים, שהיה גם חובב שירה, בן מסור להוריו, אח אוהב ורע נפלא. הוא סייע לידיד בעת צרה ותמיד היה מוכן לעזור בעצה טובה. אחיו – צבי, אלי ושאול, העריצו את אחיהם הגדול, ורות, הבת היחידה, התרפקה על אחיה, שהרבה תמיד לעודדה. יעקב גויס לצה"ל במחצית מאי 1959, והתנדב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק, ואחרי כן שירת כמפקד טנק "שרמן" באחת היחידות המובחרות. כשסיים את תקופת שירות החובה שלו היה בעל דרגת סמל. יעקב עבד כמנהל מדור תקן וגננות, ולאחר זמן מה מונה אמרכל הסמינר בנהלל. "הוא היה אהוב על כולם בזכות חיוכו הלבבי צניעותו ויושרו. על יענק'לה אפשר היה לסמוך בכל עת ובכל תפקיד", סיפר אחד מחבריו לסמינר. על חלקו בקרבות יוני 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נקרא יעקב ליחידתו בחיל השריון, בעיצומה של התענית, ונשלח לחזית הצפון. יותר משבוע ימים לחם באומץ לב ובמסירות מופתית בקרבות נגד הסורים, כמפקד צוות טנק "שרמן". אור ליום כ"א בתשרי תשל"ד, (17.10.1973), נפגע הטנק שלו מטיל נ"ט. יעקב נכווה קשות כתוצאה מן הפגיעה, ונפטר מפצעיו בבית החולים רמב"ם בחיפה. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקרית טבעון. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחות.

במכתב תנחומים להורים השכולים כתב מפקד היחידה: "יעקב, ז"ל, שירת ביחידה כמפקד טנק. הוא היה אהוב על כולם, על מפקדיו ועל פיקודיו, והשרה על כולנו מצב רוח מרומם בעצם נוכחותו. הוא ביצע בנכונות כל תפקיד אשר הוטל עליו, ועשה זאת בשלמות ובלא דופי. מפקד מעולה ומתנדב לכל תפקיד".