כתינוק הגיע עם משפחתו לקרית טבעון, למד בה עד השנה השנייה בתיכון – ואז עבר לכפר גלים, לביה"ס החקלאי. החקלאות לא קסמה לו, והוא החליט לעבור לביה"ס הטכני של חיל האוויר וללמוד שם אלקטרוניקה. – כך הגיע, בגיל צעיר, למסגרת חיל האוויר, והמשיך בכך שמח ומאושר, כשכולו ערוך כדי להתקדם, ללמוד ולתרום לצה"ל. בשעות הפנויות, בחופשות ושבתות, כמו בימי ילדותו, המשיך לעסוק בצילום – כתחביב – ובהרכבת מכשירי טרנזיסטורים ועבודות מכניות עדינות. אהב מוסיקה וציור, והיו בו טוב לב עם צניעות רבה. הוא אהב לעזור לזולת, שלא על מנת לקבל פרס, והצטיין ברגשות חובה ואחריות, אשר קבעו במידה רבה את גורלו.

היה בדרכו מהבסיס למגוריו, כשראה תאונת דרכים במרכז סואן בתל אביב. מיד ניגש להושיט עזרה. הוא ידע היטב את חוקי התנועה – ולכן עמד וכיוון את התנועה, כדי שלא תהיינה תאונות נוספות. בעומדו כך פגע בו נהג פושע, וזרקו אל גג הרכב שבא ממול – ובנופלו על הכביש נדרס. השופט במשפט כתב: "החייל הראה אזרחות למופת". הפוגע נמצא אשם. סא"ל בחיל האוויר, מפקדו של כוכב ז"ל, כתב לאימו: "למרות שהותו הקצרה של כוכב ביחידתו התבלט בגישתו החברית לכולם... מתוך רצון עז ללמוד ולהתקדם בתפקידיו, היה אהוד ומקובל על מפקדיו ועל חבריו לעבודה, בעיקר לאור נכונותו הרבה לעזור לאחרים מעל ומעבר לנדרש ממנו".

זה סיפור חייו של בני הבכור. שנה וחצי אחריו הגיע לחלקה הצבאית, למרגלותיו, אחיו יאיר. אביהם נפטר בשנת 1971, לפני שניהם.

אניטה מיטשניק, אימא.