יורי, בנם בכורם של רעיה ומרדכי כהן, נולד בקרית ביאליק ב-8.9.1939. שנות ילדותו עברו בקרית ביאליק, נהריה וחיפה, על הר הכרמל. יורי סיים לימודיו בביה"ס הריאלי העברי במגמת מזרחנות. היה פעיל בתנועת ה"צופים" ובגדנ"ע בלט כבר בדרגה הפיקודית. לצה"ל התגייס במסגרת גרעין הנח"ל שיצא לדגניה א', אך, בשלב מוקדם, התנדב לאחת היחידות המובחרות של צה"ל והיה מעמודי התווך שבה. חמש שנים שירת ואימן את פקודיו, וקשה הייתה עליו פרידת השחרור. תכונת המנהיג הלכה ובלטה, אך דרישותיו מעצמו היו בראש ובראשונה – סיסמת "אחרי" הייתה בשבילו צו עליון. בכל תחומי החיים ראה את האדם, שממנו דרש ובו התחשב. פעם בו רגש חזק של צדק, לכן לא שתק בראותו עוול, ולעיתים התמרד. על כן היה חלקו כה רב בהישגיה המופלאים של היחידה המיוחדת בה שירת. הוא נבחר להיות "חייל מצטיין" בפרוס יום העצמאות תשכ"ג, והיה אורחו של הנשיא י. בן צבי, וראש הממשלה דויד בן גוריון. קיבל ציון לשבח ע"י הרמטכ"ל – רב אלוף צבי צור ב-1963, ואחרי מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה זכה באות המופת.

לאחר שחרורו מצה"ל למד במדרשה לחינוך גופני ע"ש ווינגייט ושם פגש את אילנה, שהייתה לרעייתו. גם בחייו האזרחיים לא ניתק את הקשר עם יחידתו וחיפש בעבודתו את ההמשך לתפקידו הצבאי. עבד בחנ"ג בטכניון, ובביה"ס התיכון של חברת החשמל, והחל ללמוד באוניברסיטה לימודי ג"ג ומזרחנות. במלחמת יום הכיפורים נלחם בחזית הגולן. במלחמה הזאת איבד שלושה מחייליו, אותם ליווה מאז גיוסם. פצע נפשו על נפילתם לא הגליד. שנה וחצי נשא את סבלו, עד שכרע תחת הנטל... השאיר את אשתו אילנה ושני ילדיו, גלי וגיא, הממשיכים חייהם בדרך שהתווה.

מתוך הספר, "יורי": " - - - הוא היה כל עולמי. משאת נפשה ומשאלותיה של כל אישה ואם התגלמו בתוך אותו אדם חסון, נאה ויפה נפש. חוסנו, יופיו, גבריותו וכוחו מצד אחד, ומנגד – רכותו עדינותו וטוב ליבו – אותם הכירו רק מעטים, היו יורי השלם. - - - מאחורי מסווה קשיחות הוסתרה נשמה אוהבת, רכה, מתחשבת ועדינה מאין כמוה".

אהבתו הייתה שורשית ועמוקה, אהבת ילדיו, משפחתו, אהבת החברים, הארץ, המולדת.

אהבות אלה היו נר לרגליו. הוא היה. הכיצד? האם כל זה עבר באמת? עבר ללא שוב?

הניח הורים, אח, אישה בת ובן.