בני, שעיניו כתכלת הים, היה אדם רחב – בממדי גופו, בחיוכו, בתבונת כפיו, באופקיו ובאהבותיו, ואבד – בים הרחב.

נולד ב-1926,בלטביה, ועלה עם הוריו, אחיו ואחותו ב-1935. סיים לימודיו בבי"ס יסודי בקרית מוצקין, בי"ס ימי במגמת אלחוט והנדסת אלקטרוניקה בטכניון.

בני היה אדם רציני – למד ועבד, ניגן וניגר, השיט מפרשיות וצילם, חבב רדיו ומוסיקה קלסית. אהב את הוריו, אחיו הבכור, שנפל במלחמת העולם השנייה, אחותו, רעייתו וילדיו וכן את בני המשפחה הרחבה. בצד התייחסות רצינית לכל אלו, ניחן בחוש הומור נפלא. עוד בנערותו התנדב לשורות ה"הגנה" להיות אלחוטאי מורס, טכנאי רדיו וקריין של תחנת השידור במחתרת, כששריקתו "עוד לא אבדה" פותחת את השידור. היה בין האחראים ליצירת קשר עם אוניות המעפילים – ה"גדעונים". כהמשך המובן מאליו עבר לחיל הקשר עם הקמת צה"ל. ב-1952 חזר לאהבתו הראשונה – לים, והצטרף לחיל הים, וב-1953 עברנו להתגורר בקרית טבעון. מילא תפקידים שונים בחיל הים במסירות וברצינות, וב-1964 יצא עם בני משפחתו לאנגליה – לעסוק בפיקוח על השיפוץ האלקטרוני של שתי צוללות, שנרכשו עבור חיל הים, ה"לווייתן" וה"דקר". על אף שלא היה איש הצוות, עמד על הצטרפותו להפלגת ה"דקר" ארצה – כדי לעמוד על טיב עבודת המכשירים, מפני שהיה רציני ומסור.

ב- 25.1.1968 אבדה ה"דקר" במצולות הים, על 69 בחוריה, יחד עם בני שעיניו כתכלת הים.