אבי שלנו נולד בקבוץ הדתי, עלומים, שבנגב המערבי, בכ"א אלול תשל"ה, 28.8.1975, בן לרעיה ויוסי ממייסדי הקיבוץ הצעיר, ואח לאיקי, גלעד ולדוד שנולד אחריו. מיום שעמד אבי על דעתו רצה להבין ולדעת הכל ולא הפסיק לשאול, עד אשר קיבל תשובות מספקות. משהחל לקרוא, שוב לא הפסיק. אבי גדל והתפתח לנער שנון, רחב אופקים, האוהב ועוסק בריצה ושחייה, מעורה בחברת הילדים ומתעניין בכל, ותמיד, עומד על דעתו וממשיך להקשות ולתהות.

ב-1990, כשאבי סיים כתה ט', עברה המשפחה לטבעון, למורת רוחו הגלויה של אבי, שרצה להישאר בקיבוץ. בכתה י' למד אבי בכפר הנוער הדתי ע"י כפר חסידים, בשקידה והצלחה. אך רצונו לחזור לחברת בני המשק לא הניח לו, ובכיתה י"א עבר ללמוד בקיבוץ שדה אליהו, שם בילה שנתיים מאושרות.

אבי, שהתלבט רבות בשאלות אמונה, דחה את גיוסו, ולמד תקופה קצרה במכינה קדם צבאית ביתיר שבהר חברון, ושם מצא אוזן קשבת לשאלותיו והתלבטויותיו. לאבי היה ברור כי ילך ליחידה קרבית, כך הגיע לפלוגת ההנדסה של הנח"ל. אבי שלא אהב מסגרות נוקשות מימיו, לא אהב גם את המסגרת הצבאית. גם בצבא דרש לקבל הסברים ותשובות לשאלותיו, ובהרבה מאוד מקרים, עלה הדבר בריתוקים ועונשים, אולם אבי לא התכופף.

עם זאת, אבי מילא את כל המטלות והמשימות בהצלחה, התקבל לקורס קצינים, אלא שהסתבר שיש לו בעיה רפואית קשה בגבו. אבי לא היה מוכן לעזוב את היחידה, למרות השירות הקשה והממושך בלבנון, בעיקר בגלל חבריו לצוות, והערך המקודש של החברות. חברות שהתהדקה במיוחד בימים הקשים של השירות בלבנון.

ושירות זה העמיק אצל אבי את שאיפתו להגשים את חלומותיו, לטייל בעולם, ללמוד פילוסופיה וספרות, ולעסוק בכתיבה של פרוזה ושירה. במשך כל השירות לא פסק אבי מלקרוא ספרים, ובמיוחד ספרות מופת ושירה. בכל פעם שעלה ללבנון, לקח בתרמילו כמה ספרים חדשים, ואף הצליח להשפיע על חלק מחבריו לקרוא, ולהשכיל.

בליל כ"ח בשבט תשנ"ד, 4 בפברואר 1997, היה אבי בדרכו לתקופת השירות האחרונה בלבנון, שלאחריה היה צריך להשתחרר. בתרמילו היו ספרים חדשים, וביניהם הספר "כל החיים לפניו"... ברגע נורא אחד, כאשר חגו המסוקים מעל שאר ישוב, נקטעו ונגדעו כל החיים שהיו עוד לפניו.