בן שמואל ורוזה, נולד ברומניה. בן זקונים. אח לארבעה בנים ובת. בפברואר 1959, ואליעזר אז בן ארבע, עלתה המשפחה לארץ והופנתה לצריפין. כעבור שנה לערך העתיקה את מגוריה לקרית טבעון. אליעזר למד שמונה שנים בבית הספר היסודי שבמקום. מפאת המצב הכלכלי בבית, נמנע ממנו להמשיך את לימודיו והוא נאלץ לחפש מקורות תעסוקה ופרנסה. בהיותו עדיין בגיל צעיר עיקר עבודתו הייתה במקצוע המסגרות, אך לא משך ידו גם ממלאכות אחרות, שנזדמנו לידיו. ובלבד שיוכל לסייע בכלכלת משפחתו. באוגוסט 1973, חודשיים לערך לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, הגיע מועד גיוסו של אליעזר לצה"ל. תחילה הוצב לחיל הכללי. כאן עשה סדרת טירונות וקורס לנהגים. חיל השריון היה אז זקוק לתוספת נהגים, ואליעזר חתר לעבור אליו ולשרתו כנהג משא כבד, ואמנם מבוקשו ניתן לו. בינתיים עלה לדרגת רב"ט. הוא מילא את חובותיו בצבא במלוא האחריות וקיווה שיוכל להתקדם במסלול הצבאי ולעלות לדרגת קצין. אך כל תקוותיו וחלומותיו התנפצו – הוא נפל במרחבי סיני, בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין שבקרית טבעון. השאיר אחריו הורים ארבעה אחים ואחות.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בנכם, רב"ט אליעזר ברט ז"ל, נפל בעת מילוי תפקידו בסיני. אליעזר שירת ביחידה שנה לערך. עמד עם כל חיילי היחידה במאמצים ובמבחנים קשים, ויחד עמם היטה שכם במאמץ העליון שהושקע בשמירת הארץ וביטחונה. במאמץ זה התבלט אליעזר בנכונותו לשיתוף פעולה מלא עם מפקדיו ועם חבריו. ביצע כל שהוטל עליו ושימש דוגמה ומופת לחבריו".

ההורים תרמו ספר תורה להנצחת זכרו. הספר הוכנס לבית הכנסת שבמקום בטקס מרשים, שבו נכחו שר הפנים וקרואים נכבדים אחרים. כן נערכת מדי שנה תחרות כדורגל לזכרו של אליעזר, שהיה חובב נלהב ופעיל במגרש, בענף ספורט זה. התחרות מאורגנת בידי מחלקת הנוער של מועצת קרית טבעון.