רבקה שפיגלר, בעלה בן-ציון ושני ילדיהם עלו ארצה בשנת 1933. ציונים נלהבים היו וחיפשו קרקע להתיישב בה. בשנת 1935 קנו מגרש בקרית חרושת, בנו את צריפם והתיישבו במקום. רבקה הייתה אישה פעילה ונדיבה. עסקה בענייני ציבור וב"הגנה". עזרה לשומרים ה"גפירים", בישלה למענם, תפרה חגורות בד לכדורי הרובה והייתה מאחסנת בצריפה את נשק השומרים.

ביום כ"א בתמוז תרצ"ח, 20.7.1938 נערכה התקפה על קרית חרושת, כנופית ערבים מרצחים חדרה לישוב, פרצה לצריף של משפחת שפיגלר, דקרה את האם רבקה ואת בנה יעקב בן השתים-עשרה וירתה בהם. הבת הקטנה קלרה, בת השש, הצליחה לברוח אל השכנים, וניצלה. רבקה שפיגלר ובנה נטמנו בקבר אחים, במקום בו עמד צריף שכניהם, משפחת גוטרמן, שנשרף על יושביו באותה התקפה.