אליהו (אלי) בן שולמית ונח, נולד באלרואי. למד ביסודי ביישוב, אחרי כן במגדל העמק, וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון חקלאי בנהלל. אליהו, שהיה ידוע בין מקורביו בכינוי אלי, הצטיין באהבתו העזה לארץ ולנופיה. הוא הרבה לסייר ולטייל בארץ, עסק בדיג, ונהג לשוטט שעות ארוכות ולחפש אתרים מיוחדים ומראות נוף. בגלל מידה של הרפתקנות, ורצון לחיות בדרך שונה מהמקובל, החליט לקשור את עתידו בשירות בצבא הגנה לישראל. אליהו החל את שירותו בצה"ל, בתחילת נובמבר 1965, והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר שהשתתף בקורס צניחה, הוענקו לו "כנפי צנחן", סיים בהצלחה קורס מפקדי כיתות, והשתלם בקורס למש"קי הנדסה. בשנת 1968 נשלח לקורס קציני חיל רגלים, בבית הספר לקצינים של צה"ל, עמד בו בהצלחה והוענקה לו דרגת סגן משנה, בשנת 1969 הועלה לדרגת סגן ובשנת 1971 סיים בהצלחה קורס מפקדי פלוגות בחיל הרגלים. לאחר סיום הקורס הועלה לדרגת סרן. באותה שנה נשא לאישה את חברתו, שרה, והקים יחד עמה את ביתו בירושלים. בשנת 1972 עבר הסבה מקצועית והוצב לחיל השריון. לאחר שסיים את תקופת ההכשרה, בשנת 1973, נתמנה מפקד פלוגת טנקים בסיני. במלחמת יום הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני. הוא פיקד על יחידתו בקרב הקשה על "החווה הסינית". בראש כוח קטן חדר אל מערך מצרי צפוף וגדוש טנקים ותותחים נגד טנקים. הכוח של אלי ניהל קרב עיקש נגד כוחות שריון מצריים גדולים. בהסתערות על כוחות שריון של האויב, שנערכו מצפון ל"חווה הסינית" וניסו לחסום בפני כוחותינו את האפשרות לצלוח את תעלת סואץ, נפגע אלי ונהרג. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין באלרואי. השאיר אחריו אישה, הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב סרן, והוענק לו "עיטור העוז" על גילוי גבורה במילוי תפקיד קרבי, תוך חירוף נפש. בכתב העיטור נאמר: "בכל משך הלחימה ניהל רס"ן ששון אליהו ז"ל קרבות עם האויב, ושימש דוגמה אישית ומופת לכל הסובבים אותו, במילוי המשימות הרבות, שנטל על עצמו. ב-18 באוקטובר 1973, הוביל את פלוגתו בהסתערות על "החווה הסינית", כשהוא נע עם הטנק שלו בראש הכוח המסתער. בשטח המכוסה אש טנקים וארטילריה, בקור רוחו ובדבקותו במשימה סחף אחריו את כל אנשי הפלוגה. בקרב זה נפגע ונפל, כשהוא מגלה אומץ לב ודבקות במשימה".