בן יוסף וטרזיה. נולד בעיירה איפושג שבסלובקיה. נתחנך חינוך יהודי מסורתי ב"חדר", וגם למד בבית ספר כללי. היה ילד עליז ובעל אופי חזק. חבר בתנועת "גורדוניה המכבי הצעיר", ובה שאב את ידיעותיו הראשונות על ארץ ישראל והתנועה הציונית. בשנת 1938, עם כיבוש אזור מגוריו על ידי ההונגרים, הורע שם מצב היהודים, וממשפחתו האמידה נשלל מקור הפרנסה. יצחק עבר אז לבודפשט ועבד שם בתעשייה הכבדה, והוא אז בן 12. עם התבגרותו הצטרף למפלגה הסוציאליסטית, ופעל בה עד כניסת הגרמנים לעיר, בשנת 1942. אז נאסר, נלקח לאושווינצ'ים, ונשלח אחר כך לעבודות פרך שונות בשלזיה. עם גמר מלחמת העולם השנייה שוחרר, כשהוא מדולדל וחלוש, ועשה דרכו ברגל משלזיה עד סלובקיה. בביתו מצא את אחיו, ששרד מכל המשפחה הענפה, ויחד אתו עבר לבודפשט. שם הוכנס לבית חולים, שב אט אט לאיתנו והצטרף להכשרה חלוצית. משם עבר לרומניה, ובשנת 1946 העפיל לארץ יחד עם חברתו, בספינה "מקס נורדאו". בארץ עבר הכשרה בכפר-המכבי, עבד בעבודה חקלאית בנהלל, וכפועל של "סולל בונה" בבניית מוסדות "עליית הנוער" באלונים. אחרי כן השתקע בקרית עמל, בה עמד להקים את ביתו, אלא שבינתיים פרצה המלחמה בארץ. התגייסו גם הוא וגם אשתו ויצאו לשרת בצבא. בפעולה נגד הכפר לוביה בדרך לטבריה, נפל. נקבר במשמר העמק.