בן יחיד להוריו, נחום וחווה. נולד בעיר וילנה אשר בליטא. בהיותו בן מחצית השנה הוגלו הוריו לסיביר, אביו הוכנס למחנה עבודה ואימו שהתה אתו שם. בתום המלחמה חזרה המשפחה לפולין, וכשאלכסנדר הגיע לגיל שש, עלתה המשפחה לארץ.

אלכסנדר סיים את בית הספר היסודי בטבעון, ולאחר מכן למד וסיים את לימודי הכיתה החמישית והשישית התיכונית בבית הספר שבקרית עמל. אך את לימודי השביעית והשמינית למד בפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה, ושם סיים את לימודיו וקיבל תעודת בגרות בשנת 1958. אלכסנדר אהב את הצבא ואת החיים שבו, ובו ראה ייעוד ומקצוע גם יחד. עם סיום לימודיו, ביולי 1958, גויס לצה"ל. אהבתו ומסירותו אלה לא גרעו מאהבתו ומסירותו לאשתו ולבתו הקטנה ולאביו. רחב אופקים היה אלכסנדר ובכל התעניין. הוא ידע מוסיקה, ספרות, במיוחד ספרות עברית ורוסית, היסטוריה עברית וכללית. כן ידע את הספרות המקצועית הצבאית. טוב לבו התבטא בנכונותו לעזור לכל אדם. חריף היה בשכלו ובעל היגיון ישר, בעל תושייה וכושר החלטה. את הקריירה הצבאית שלו התחיל אלכסנדר כמ"כ ב"גולני", ולאחר מכן עלה בדרגה למפקד מחלקה ולמפקד פלוגה. הוא השתתף כמפקד מחלקה בפעולת התגמול בתאופיק וכמפקד פלוגה בפעולת תגמול בשונם. הוא היה קשור לחטיבת "גולני" בכל נפשו, ושאף לחזור לשם לאחר שיגמור את עבודתו כמדריך בבית הספר לקצינים בפנימייה בחיפה, ואת עבודתו בבית הספר לפיקוד ומטה, שהיה צריך להתחיל ללמד בו. במשך שנות היותו בצבא הקבע העריצו אותו פקודיו והאמינו בו, וגם מפקדיו חיבבוהו והעריכוהו מאוד, וכך אירע שלפני מלחמת ששת הימים חזר ל"גולני", מבלי שהיה מוצב שם – וביום החמישי לקרבות, יצא לקרב האכזרי בתל פאחר, שברמה הסורית. הוא הלך ראשון ואחריו הלכו החיילים. בעת כיבוש תל פאחר, משנשתבשה תוכנית ההתקפה, אירגן קבוצת חיילים, אשר לא הכיר, ובראשה הסתער על היעד – אך עד למחצית היעד עלה, תוך מלחמת גבורה עילאית ומול אש האויב, אך הוכרע על אחת הגדרות. הניח אישה וילדה כבת שנה ומחצית השנה. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בחיפה. לאחר הקרב הועלה לדרגת רב סרן ואף צוין לשבח "על יוזמה ואומץ לב בקרב". מפקד חטיבת "גולני" כתב במכתב התנחומים למשפחתו של אלכס לאחר נפלו: "אלכס היווה דמות מופת של מפקד, וכל אחד מלוחמי החטיבה היה מוכן להילחם שכם אחד אתו, מתוך ידיעה והכרה שהוא מופקד בידיים נאמנות... רשאים אתם, בני משפחתו, להתגאות ביקירכם אשר נפל, ושתמיד היה דמות מופת בכל מקום בו שירת". במלאות "שלושים" לנופלו הוציא קיבוץ דליה את עלונו לזכרו ולזכר חבריו בני הקיבוץ.