לידתו של מנחם, בעיצומה של המלחמה להקמת המדינה – ביום כ"ד באדר ב' תש"ח, (4.4.48), בתל-אביב, לאביו, יצחק ז"ל, ולאימו, מרת חנה ע"ה. האב שימש כשליח ציבור וחזן באחד מבתי הכנסת הנודעים בדרום העיר. מוצא ההורים ממשפחה חסידית ברוסיה הלבנה. ילדותו עברה עליו בדרום תל אביב כתלמיד ביה"ס הדתי "תחכימוני". הצטיין בלימודיו ובפרט בלימודי הקודש, תורה, תלמוד ומשנה. בהיותו בן עשר התייתם מאביו. עם סיום לימודיו יצא לעבודה כדי לסייע לאימו האלמנה, אך המשיך בתיכון ערב דתי וסיימו בהצלחה. היתמות חישלה את אופיו וחרתה בו חתירה לשלמות והצטיינות בתחומים הרבים שעסק בהם. מספרת אחותו יפה: "אימנו לא נישאה, לאחר פטירת אבא, ואנו גדלנו והתבגרנו ללא אבא. מנחם פרנס עצמו, סייע לאמא ומימן את לימודיו. לאחר נשואי, היה מבקרני תכופות, אהב את ילדיי ושמחתו הגדולה הייתה לראות אותי מאושרת עם משפחתי ... ".

מספר אחד מחבריו הקרובים: למדנו יחד בבי"ס, "תחכמוני", ברח' לילינבלום, וזירת משחקינו הייתה בסמטאות דרום תל אביב. היינו ילדים שצעצועיהם היו גרוטאות, שנמצאו בערמות הפסולת של בתי המלאכה. מנחם גדל בתוך כל אלה – כתלמיד מצטיין לתפארת... ".

מנחם התגייס לחיל השריון, זמן קצר לפני מלחמת ששת הימים. עבר קורס מפקדי טנקים ואחר כך קורס קצינים. שירת בסיני בגדוד שריון מבצעי. בסיני נפצע, ועקב הפציעה עבר לשלישות ועסק בהקמת חטיבת שריון חדשה, בה שימש כדמות מרכזית. מנחם שימש כתובת לכל המשרתים בחטיבה ולכל עניין שהובא בפניו. מידותיו, אופיו, אהבת האדם והרע משכו אליו את הזקוקים לעזרה. הוא עסק בכך בכל מאודו, ועד מהרה היה לדמות הדומיננטית בחטיבה. עם שחרורו מצה"ל הועסק כאיש ביטחון בחברת "אל על". בשנת תשל"ג (1972) הקים ביתו עם רעייתו, סילביה שתחיה, לבית קדוש, ונולדו הבנות ענת וחן.

מנחם החל לעסוק בלימוד מחשבים ותכנן ללמוד משפטים. תוכניותיו סוכלו עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים. במלחמה זו לחם עם גדודו בחזית הסורית בגולן. רבים מפיקודיו וחבריו נפלו והדבר דיכאו מאד. חדשים רבים שהה גדודו ברמה והיה אחרון שהשתחרר משירות המילואים, עובדה אשר זכתה להד בכלי התקשורת. כחודשיים לאחר שחרורו נקרא שוב לשירות מילואים והפעם לתפקיד קשה ומדכא – ארגון פינוי החללים מבית העלמין הארעי למנוחת עולמים. סבלו היה קשה. רגישותו היתרה לסבלם של אחרים, והעמידה מול יתמות ושכול הכריעוהו. מנחם אוהב האדם, בעל הנפש הרגישה והיפה, המדריך המנחם והמעודד אחרים, כרע ונפל.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים את ד', ויהא זכרו ברוך.