שמשון נולד בברית המועצות להורים שברחו מפני הגרמנים, ומשם נדדו הועברו לבריה"מ. ילדותו ונערותו עברו בישוב "נשר", שם למד בביה"ס היסודי, והשתלב בתנועת הנוער העובד כחניך וכמדריך. למד בביה"ס התיכון המקצועי, ובשירותו הצבאי שירת בחטיבת חימוש. שמשון היה מומחה לנושא הטנקים, ושירת בסדנת הטנקים של הפיקוד כמנהל עבודה ראשי. בעבודה מאומצת וקשה החזיר לכשירות טנקים אחרי מלחמת יום הכיפורים. במקצועיות ובשלוות רוח עמד במשימות ופתר בעיות. אמר מילה טובה וסייע לצוותים בעבודתם הקשה, עבד ללא חשבון זמן וללא לאות כדי להשיב את צה"ל לכוננות. שמשון נפל קרבן ליוזמתו ולמרץ שאפיין אותו. בשעת ערב מוקדמת, לפני סיום העבודה, רצה להספיק לטפל בעוד טנק, אז נפגע ע"י הטנקים, שאותם כה אהב. תקופה קצרה לאחר מותו הועברה הסדנה למחנה חדש בצומת גולני, ושמו הונצח בקריאת המחנה על שמו - "מחנה שמשון". אנשי החימוש בפיקוד צפון וכל צה"ל, העוברים כיום ב"מחנה שמשון", נזכרים ברס"ר שמשון ז"ל ובתרומתו הגדולה.

כותב אל"מ יהודה יזרעאלי: "נפל בחלקי הכבוד לפקד ישירות על רס"ר שמשון משך כשנתיים. בשנים ההן היה פיקוד הצפון בתהליך הסבה מסיבי מחי"ר לטנקים, הקמנו מחלקה חדשה בסדנה. הוא תרם מהידע האישי ומכושר הארגון האישי, ידע כיצד להנהיג אנשים ולהלהיבם גם במצבים קשים. בעזרתו פותחו תהליכי עבודה חדשים, והוגשו הצעות ייעול לשיפור מערך האחזקה. חיילי הסדנה התפרסו בכל יחידות הצפון, ושמשון היה נוכח בכל המקומות. היה במבצעי צה"ל בלבנון, בשנת 1972, במלחמת יום כיפור ב-1973, ושימש דוגמה לחבריו בכושר אלתור, בדבקותו במשימות ובהיחלצות ממצבים קשים".

- - - שמשון בעלי, אבי ילדי, מיזג בתוכו את כל התכונות הטובות כבעל, כאזרח וכאיש צבא. את כל חייו ומרצו הקדיש למשפחתו ולעבודתו, היה נכון בכל עת שנתבקש, לא התעיף או התייאש. בעל נאמן, תומך ומעודד וכן – מפקד דואג, מסור לחייליו ונאמן למפקדיו. בלהט מילוי תפקידו קיפח את חייו. תמיד אזכור את דבריו: "אין אדם לא שווה", לכל אדם יש משהו שהוא טוב, צריך רק לדעת מה". ואכן הוא תמיד ידע את ה"מה" וה"איך", ידע להפיק מכל אחד את הטוב שבו. זכרו ודמותו לא ימושו ולא ימחו לעולם, הוא משמש לי דוגמה וכוח להמשיך...

אשתו שרה.